מדיניות מנהל מקרקעי ישראל עד להחלטה 979

החלטת מועצה מקרקעי ישראל מספר 1 מיום 17.06.1965 קובעת :

א. " קרקע חקלאית תימסר בדרך של חכירה בלבד, לייצור מוצרים חקלאיים       ולהקמת מבנים ומתקנים הדרושים למגורי החקלאים ולצרכיהם האחרים, וכן לצרכי הייצור החקלאי (סעיף ."(1

ב " .קרקע חקלאית תוחכר במסגרת של נחלות. גודל נחלה ייקבע על ידי המרכז המשותף לתכנון ופיתוח חקלאי של משרד החקלאות )להלן - המרכז לתכנון.(  נחלות יוחכרו ישירות למתיישב במושב בתיאום עם האגודה. 
בקיבוץ יוחכרו הנחלות לקיבוץ". 

גודל הנחלה כאמור נקבע על פי תחשיב, אשר אמור היה להבטיח לבעל הנחלה הכנסה נורמטיבית מסוג הפעילות החקלאית שבה עסק. 
ברבות השנים, שינו משקים חקלאיים רבים את אופי הפעילות החקלאית עליה מתבסס המשק ושטחי הנחלות לא עודכנו בהתאם. 

עוד נאמר בהחלטת מספר 1 כאמור כי:
"חוכר של קרקע חקלאית חייב להתגורר בנחלה ולנצלה ולעבדה ברציפות ובקביעות למטרות לשמן הוחכרה הקרקע. זכות החכירה של החוכר אשר לא מילא אחר חובות אלה... תיפקע, והנחלה תוחזר למינהל אשר יפצה את החוכר..". 

לאור האמור נעשתה זיקה ברורה של החוכר לעיבוד אישי בקרקע.

החלטה מספר 1 קבעה אף לעניין שמירת רצף בין דורי של הפעילות החקלאית בנחלה כאמור:

"נפטר חוכר נחלה, לא תפוצל זכות החכירה על הקרקע בין היורשים והנחלה תוחזר לחזקת מינהל מקרקעי ישראל ...(אלא) אם ימצא הסדר בין יורשי נחלה, על פיו יקבל את הנחלה אחד היורשים למשך כל תקופת החכירה, לאחר שיוכח להנחת דעתו של מינהל מקרקעי ישראל כי לרשות היורש האמצעים והיכולת להמשיך בעיבוד הנחלה ביעילות. באגודה שיתופית שהיא מושב עובדים לא תימסר הקרקע ליורשים, אלא בתאום עם האגודה". 

ההחלטה כאמור התייחסה אל הנחלה כיחידה חקלאית אחת שאין לפצל ממנה חלקים.

על השינויים שקבעו החלטות המנהל 979 ו- 1101 לעקרונות מנחים אלה, נעמוד בהמשך ספר זה.

פרקים נוספים במדיניות והחלטות:

© Daronet LTD.
עבור לתוכן העמוד