חלוקת רכוש

במקרה שבו ערכו בני הזוג הסכם ממון ואישרו אותו כדין, ההסדרים האמורים בהסכם הממון הם אלו שיחולו על בני הזוג ועל אף כי לעיתים ישנם מאבקים על אף ההסכם, הרי שהסכם ממון יכול שיקדם מאוד את הצדדים לידי חלוקת רכוש ראויה למקרה.
 

בהעדר הסכם ממון יהיה הרכוש המשותף של בני הזוג, כולל את כל הזכויות והנכסים שנצברו במהלך תקופת הנישואין, ובכלל זאת דירת המגורים, תכולת הדירה, המכוניות, החסכונות המשותפים, קופות גמל, קרנות השתלמות, פיצויי פיטורין, ביטוח מנהלים ופנסיה. בתוך הרכוש המשותף יכלל אף עסקו של אחד מבני הזוג או של שניהם במידה ושניהם עצמאיים או בעלי עסקים. וכן יחשב כרכוש משותף גם המוניטין שצבר העסק.
 

גם חובות שנצברו במהלך חיי הנישואין הם חובות משותפים לשני בני הזוג, אלא אם מדובר בחובות שבאופן מובהק לא ניתן לשייכם לתא המשפחתי כגון: חובות בגין מעשי מרמה או מעשים בלתי חוקיים, חובות שנוצרו בשל הימורים, חובות בגין בגידה וכיוצ"ב. מאידך, רכוש שהיה לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, וכן מתנות או ירושות שקיבל אחד מבני הזוג, במהלך הנישואין, אינו משותף לבני הזוג, ועל כן אינו עומד לחלוקה ביניהם וכך גם גימלה שמקבל אחד מבני הזוג מהמוסד לביטוח לאומי או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף או מוות.
 

על אף האמור לעיל תלויה חלוקת הרכוש בפועל במועד שבו נישאו בני הזוג:

על זוג שנישא לפני 01/01/74, לא חל ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון, אלא "חזקת השיתוף", שמשמעו כי כל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים הינו משותף לשני בני הזוג, אלא אם הוכחה כוונה להפרדה רכושית. בני זוג שעליהם חלה חזקת השיתוף רשאים לחלק ביניהם את הרכוש המשותף גם לפני פקיעת הנישואין, ולהגיש תביעה לחלוקת הרכוש בכל עת.
 

מאידך, על בני זוג שנישאו לאחר ה-01/01/74 חל היה עד לא מכבר הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, שלפיו רק עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג. עניין זה תוקן ביום 12/11/08 . קודם לשינוי בחוק היה איזון הרכוש מותנה בגירושין בפועל של בני הזוג או בפטירתו של בן הזוג. לשון החוק קבעה כי איזון המשאבים בפועל  בין בני הזוג יעשה במועד הגירושין קרי במועד הגט. אמנם היתה אפשרות להגיש תביעה לשמירת זכויות וצו מניעה שיאסור על בן הזוג להבריח את רכושו וכספיו  אשר מחציתם מגיעים לבנה"ז האחר, אך האיזון בפועל היה מבוצע רק עם פקיעת הנישואין וגט בפועל.
 

בהתאם לחוק הישן נגרמה פגיעה חמורה ביכולתם של בני הזוג לאזן את הרכוש ביניהם, גם אם הם מסוכסכים ואף חיים בפירוד ממושך.

בעבר בעלים מעגנים וסרבני גט נהגו להתנות את מתן הגט וחלוקת הרכוש בכך שהאישה תוותר על חלקים ברכוש לטובתם ובכך נשלו אותה מזכויות רבות המגיעות לה וזאת באמצעים פסולים של סחטנות וכל זאת בחסות החוק המגן עליהם. פעמים רבות האישה נאלצה לקנות את הגט במחיר של ויתורים על רכוש, ובכך להיכנע לבעל הסחטן.

החוק מונה שורה של מקרים שבהתקיים אחד מהם ניתן יהא לבצע האיזון הרכושי טרם הגירושין, ואלו הם :

1. חלפה שנה מיום שהוגשה על ידי אחד מבני הזוג תביעת גירושין או תביעה בענייני רכוש.
    
2. קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד, אף אם הם חיים תחת קורת גג אחת, בתקופה מצטברת של 9 חודשים מתוך שנה.
   

הבעייתיות בתיקון לחוק יחסי ממון

 
התיקון אמור למנוע מצב בו נשים יהיו נתונות לסחיטה מתמשכת על ידי בעליהן הסרבנים, ויאפשרו לבני הזוג להקל על הליכי גירושין, בכך שהתלות הכלכלית לא תימשך תקופה ארוכה לאחר שהצדדים פסקו להתנהג כתא משפחתי אחד.

אלא מאי ? התיקון לחוק אשר מאפשר מניעת הסחיטה ע"י הצד החזק (לרוב הבעל) אשר סירב לאזן את הרכוש עד שהאישה תיכנע לתכתיביו הרכושיים , מרחיב למעשה באופן משמעותי ביותר את סמכותו של ביה"ד הרבני ומחזק את ידיו.

חידושים נוספים בחוק :

1. ביה"ד או ביהמ"ש רשאים לעכב את האיזון הרכושי ,עד להפקדת כתב הסכמה למתן גט מצד הצד המבקש לאזן את הרכוש. מצב זה יכול לעמוד לרועץ לאישה אשר מבקשת לקבל את חלקה ברכוש ,אבל לשם כך יהא עליה ליתן כתב הסכמה למתן גט ובכך היא מפסידה מזונותיה.
    
2. ביה"ד או ביהמ"ש יכולים לעכב את ביצוע האיזון בפועל אם הם סבורים כי הצד המבקש את ביצוע האיזון בפועל פועל בחוסר תום לב בעניין התרת הנישואין . נקבע בחוק שעמידתו של המבקש על זכויות המגיעות לו עפ"י חוק לא ייחשבו כחוסר תום לב.  לא ברור הכיצד ביה"ד ייראה בהתעקשותה של אישה להמשיך ולקבל מזונות אישה, האם ייראה בכך התנהגות בחוסר תום לב אם לאו.
    
3. החוק קובע עיכוב ביצוע של פירוק השיתוף בדירת המגורים עד שיימצא מדור חלופי לאישה המחזיקה בקטינים ולקטינים .
    
4. החוק מתיר הן לביהמ"ש והן לביה"ד לקבוע כי "בנסיבות מיוחדות" חלוקת הרכוש לא תיעשה ביחס של "מחצה על מחצה" ,היינו ביחס של חלקים שווים בין הצדדים.
   בכך טמונה הסכנה גדולה ,שכן אנו חוזרים למצב לפני הבג"צ האחרון שקבע כי בגידתה של אישה לא תהווה עילה לשלילת זכויותיה ברכוש בעלה, וביה"ד יכול עתה מכוח המחוקק לקבוע כי בגידת אישה מהווה סיבה מיוחדת לשלול ממנה זכויותיה הרכושית ברכוש הבעל, דבר אשר מהווה עתה טעם נוסף להגברת מרוץ הסמכויות בין הצדדים.

נקודה נוספת היא שלבית הדין ולבית המשפט ניתנה הסמכות לקבוע חלוקה לא שיויונית ברכוש עקב התחשבות , בין השאר , במוניטין של אחד מבני הזוג.

החוק למעשה יוצר מצב של הסלמה במרוץ הסמכויות והגברת המרוץ בין הערכאות, באופן שבמצב החדש לבעלים תהיה נטיה גדולה יותר לתפוס סמכות בביה"ד הרבני בענייני רכוש על מנת לשלול מהאישה זכויות רכושיות, וחלוקה לא שיויונית עקב המוניטין.

משרדנו הגיש שורה של תביעות לביהמ"ש למשפחה לצורך ביצוע איזון משאבים בטרם פקיעת הנישואין ,בהתאם להוראות חוק יחסי ממון המתוקן.